מגזין יופי

היה היתה בחורה נחמדה אבל קצת בעייתית ביחסים. חכמה וחרוצה אבל קצת חמוצה שהרגישה מיום ליום כמה קשה לה במקום עבודתה. היא עבדה שם שנים ולאחרונה, היא הרגישה איך שמחת החיים שלה נעלמת. היא החליטה לפרוק את מכאובה בפני חברתה הטובה. היא סיפרה לה איך האנשים שם קרים, איך כל אחד חושב רק על עצמו וכמה תככים ורכילויות ואיך אף אחד לא מעריך. 

"את העבודה עצמה את אוהבת?" שאל אותה ערן שיוביץ."כן" היא ענתה. אבל מה זה משנה אם אני לא מצליחה לנשום באווירה הרעילה. צודקת. הרגשה היא עניין מאוד חשוב. היא קובעת לנו בעצם כמעט הכל כי חוץ מכסף לפרנסה, מה בעצם אנחנו רוצים מהעבודה שלנו? תחושה של סיפוק מקצועי ושיהיה לנו נעים, לכל הפחות, מבחינה חברתית. כמה אנשים עוזבים מקומות עבודה שנחשבים איכותיים, אם היחסים בין האנשים במקום לא טובים. 

"מכיוון שאת התפקיד עצמו את אוהבת והזמנים לא קלים בואי אעוץ לך עצה. במקום לעזוב, במקום לברוח, בואי נעשה ניסוי. בואי נשחק ונראה מה יקרה." הציעה החברה. "מה זאת אומרת?" שאלה בפליאה. "אם כל מה שמפריע לך אלו היחסים, אז בואי נשנה אותם…" 

למחרת, הופיעה לעבודה כרגיל אבל על רגלה היתה תחבושת גדולה והיא אפילו השתמשה בקביים. מה פשר הקשר תשאלו? ובכן, האנשים במשרד ראו שהיא פצועה וכל האוירה סביבה השתנתה. להפתעתה הרבה, אנשים ביקשו לעזור לה. לתמוך. נפתחו בפניה והתנהגו אליה בעדינות ובחמלה. עבר יום, עברו יומיים. שבועיים שלמים והבחורה שלנו גילתה שהאנשים שהיא מכירה כבר שנים הראו לה פנים ממש שונים. כשחברתה שאלה – "נו, מה מצב הרגל? את חושבת שאולי הגיע הזמן להוריד את התחבושת? האם הגיע הזמן לעזוב?". "לעזוב?" ענתה "זה יהיה חבל מאוד, אבל אני חוששת שאם אוריד את התחבושת כולם יתייחסו אליי כמקודם."

"התחבושת היא רק תירוץ" צחקה החברה "פתח לאנשים לראות אותך שונה – פגיעה, נגישה, בלי חומות של ציניות וטינה והיסטוריה של אי הבנות והנחות שגויות. נתת לאנשים אפשרות להיות שונים איתך ונתת לעצמך אפשרות להיפתח ולהרגיש נינוחה ובטוחה. את לא צריכה את התחבושת ואת גם לא חייבת לעזוב. אנשים הם אנשים בכל מקום. בכל מקום אדם יכול להיות גם נחמד וגם רעיל. בדיוק כמוך.אם כך,  את יכולה לנסות לייצר מסביבך, בכל מקום, סביבה שבו כל אחד ירגיש שהוא יכול להיות הוא. יכול להיות גרסה יותר טובה של עצמו".

ומה היה ומה היא עשתה זה פחות חשוב מאשר מה את או אתה תחליטו בעצמכם לעשות. 

לפי תאוריית המפץ הגדול העולם קיים במשך מיליוני שנים. עד שהתהוו הפלנטות, כדור הארץ, שבתוכו בהתחלה התקיים רק הדומם, לאט לאט התפתח הצומח, אחרי הרבה שנים התפתח החי ואחרי הרבה שנים הגיע האדם. האדם על פי המדע חי בשכבה האחרונה של ההיסטוריה ,הכיי דקה והוא מתקדם בצורה הרבה יותר מהירה מכל ההתפתחויות האיטיות של הכדורים, הדומם, הצומח והחי. לאדם יש את יכולת הדיבור, יכולת למידה, יכולת הדמיון, אגו מפותח ובכך הוא נבדל מיתר החיות. לא בטוח שהאדם יותר נהנה מהחיים מאשר החיות, כי חיה פועלת לפי האינסטינקטים שלה, היא לא מפקפקת בעצמה, היא חיה במעין שלמות של הטבע, האדם לעומת זאת חי בחוסר סיפוק וחוסר הרגשת שלמות, כמו שאומרים מרבה ידע מרבה מכאוב. אם נסתכל על התפתחות האדם בעידן המודרני נראה שהוא יצא מהכפרים, עבר לערים, למד בבתי ספר על מנת לעבוד , ולהיות חלק מהמהפכה התעשייתית. כמו כן גם הגיעה מהפכת הדפוס ומהפכת האינטרנט וההתפתחות אנושית נראית בנסיקה יותר מתמיד. אני שואל את השאלה לאן כבר נגיע? מצד אחד ההתפתחות גדולה, מצד שני היא לא באמת מביאה לנו תועלת, אנחנו רואים למשל שאנשים עומדים יותר שעות בפקקים, עובדים יותר שעות ביום, עונים על מיילים מהסלולרי מכל מקום ובעצם פחות מאושרים. הרבה לוקחים כדורים, אם זה נגד דיכאון אם זה לריכוז, הרבה מעשנים סמים, הרבה שותים והרבה עושים ספורט בצורה מוגזמת. הרבה זוגות מתגרשים הרבה לא מרוצים מהחיים, הרבה לא מצליחים לרכוש דירה וזה רק על קצה המזלג. אם כך מהי ההתפתחות שלנו? לאן פנינו מועדות?

אולי כל ההתפתחות הזאת תביא אותנו למסקנה, כמו אומרים קבלה לעם, שאין מוצא אלא לאהוב איש את רעהו,כמו שכתוב ואהבת לרעך כמוך, ככה נחזור לשלמות עם הטבע, נהיה באמת חלק אינטגרלי מהטבע והחלק הכי מפותח והכי מועיל בטבע ובכך נרגיש באמת מאושרים ונבוא לשיא מדרגת ההתפתחות.

משחר ההיסטוריה אנשים מצאו את עצמם מחפשים דרכים ליצור קשרים ביניהם, למרות שוודאי יהיה זה מוזר לדור המאה עשרים ואחד להבין את הפער הקיים בין יכולות התקשורת כיום דרך כל רשתות התקשורת האינטרנטיות וגם הטלפוניות לעומת מה שהיה עד שנות השבעים של המאה הקודמת. 

העולם היום נמצא במצב של מעבר, אנשים בגילאי חמישים ושישים לחייהם המכירים את צורות התקשורת הקודמות והיו חשופים להתפתחות שלהן מאז ועד היום, ולעומתם אנשים בגילים צעירים בגילאים שלושים ארבעים המכירים את טכנולוגיות התקשורת הקודמות אך לא השתמשו בהן, ולבסוף אנשים בגילאי שלושים ופחות מזה שכלל אינם מודעים לעולם התקשורת של המאה העשרים. 

ערוב האוכלוסייה האנושית הזו מביא לקונפליקטים ביחס לרשתות התקשורת הקיימות היום בין קבוצות הגיל ועיקר הקונפליקטים הינם בין קבוצת הגיל המבוגר לבין קבוצת הגיל הצעיר, בעיני קבוצת הגיל המבוגר קשרים שנוצרים רק בסביבה וירטואלית, אינם קשרים המוכרים להם לכן הם רואים את הדור הצעיר כדור המנוכר אחד לשני ואינו ממצה את היתרונות שיש בקשרים חברתיים פיזית כפי שהם מכירים.

הדור הצעיר לעומת זאת בונה לעצמו מערכות חיים המבוססות על אפשרויות המספקות להם רשתות התקשורת והטכנולוגיות בנות זמננו, אנו רואים אותם מבלים שעות על גבי שעות אל מול המסכים, אם אלו מסכי מחשב בהם הם משתמשים למשחקים מרובי משתתפים, או ליצירת קשר בין מקומות עבודה או בתוך העבודה, השימוש הזה ברשתות התקשורת גדל בהרבה ובא לידי ביטוי בשירות בזום ואמצעים הדומים לו בתקופת הקורונה.

מעבר למחשבים הדור הצעיר בעיקר אבל כנראה כבר כל העולם עבר לקשר באמצעות הטלפונים הניידים, המעניין הוא שהרוב אינם מדברים דרכם אלה משתמשים בהם לקשר באמצעות טכנולוגיות כמו ווטאפ או רשתות חברתיות.

הטענה של הדור המבוגר היא שהדור הצעיר פוגע בעצמו וביכולות התקשורתיות והחברתיות שלו כתוצאה משימוש רשתות התקשורת יכול להיות שהיא נכונה מנקודת מבט של הדור המבוגר, ברור שהדור הצעיר לא חושב כך, אין ספק שזאת תקופת מעבר מעניינת באבולוציה החברתית של בני האדם ולקבוע על פי העבר כיצד צריך להיות העתיד היא משאלה של מבוגרים שבדרך כלל לא מתגשמת, העתיד אינו ברור והדרך הנכונה לשימוש נכון  באמצעי התקשורת לבניה חברה אנושית טובה יותר יתפתח כנראה במשך השנים כפי שקרה עד כה בכל טכנולוגיה שנוצרה בעבר.

מגפת הקורונה שינתה לא מעט הרגלים מחיי היומיום שלנו, החל מהצורה שבה אנחנו צורכים תרבות וקניות בטייק אוואי ועד הוצאה לחלת של לא מעט עובדים מהמשק. שינויי אלו לקחו חלק בחיים של כל אזרחי העולם, ואפילו במדינה הקטנה שלנו ובה רק 9 מיליון אזרחים השינוי הורגש בצורה קיצונית. אבל כשאנחנו מדברים על שינויים במקומות עבודה ויציאה לחלת של רוב המשק, אנחנו חייבים לזכור גם את החיילים שעומדים לצאת אל עולם אחר מזה שהכירו לפני הגיוס. לכן אם אתם חיילים משוחררים והחיפוש שלכם אחר עבודה החל, המאמר הבא יעשה לכם מעט סדר בחיפושים.

עבודות לוגיסטיות וקטיף

עם פתיחת המשק בתקופה האחרונה עוד ועוד חברות שינוע, לוגיסטיקה ואחסון מחפשות אחר עובדים חדשים. משרות אלו כוללות לא פעם עבודות באק אופיס, מלגזנים, מחסנאי ועוד. חלק מהעבודות יהיו במשרה מלאה, זאת אומרת מיום ראשון ועד יום חמישי וחלקן ישתנו על פי צורכי המעסיק, יחד עם זאת חשוב לזכור כי לא מעט מעבודות הלוגיסטיקה השונות יכולות לשמש גם כעבודה "מועדפת". ואם כבר דיברנו על עבודה מועדפת אז חשוב לציין כי פתיחת המשק החזירה גם את העבודות האלו אל השוק, כאשר עבודות בקיבוצים ובמושבים חוזרים לעבוד ומציעים גם עובדה מועדפת. עבודות אלו בדומה מעט לעבודות הלוגיסטיות, כוללות בחלקן עבודות קטיף שינוע ואפילו מקום מגורים לאותה התקופה.

עבודה מועדפת וגם לא

המשק הישראלי חוזר סופסוף אל פעילות סדורה ומחזיר איתו גם עבודות לחיילים משוחררים, כמו מועדפת וגם עבודות אחרות. כך שתוכלו למצוא שוב עבודה מועדפת כמו תחנת דלק, עבודות ייצור ובניין. אבל אחת הבשורות עם פתיחת המשק הישראלי היא כמובן החזרה של בתי המלון, אלו אשר מעסיקים אלפי חיילים משוחררים בשנה חוזרים אל פעילות מלאה ומגייסים בימים אלו עובדים ללא מעט סוגי המשרות. יחד עם בתי המלון שחזרו גם עבודות טכניות כמו התקנה, תיקון ושירות בבית הלקוח חזרו לפעילות רגילה, מה שמביא גם גיוס נרחב של חיילים משוחררים בעלי ידע טכני. משרות מהסוג הזה תוכלו למצוא בבזק, פרטנר סלקום ועוד

כמו כל דבר בחיים, הווירוס החדש ש"נפל" עלינו בשנת 2020 יצר עבורנו מציאות חדשה בהמון תחומים, חינוך הוא אחד המשמעותיים שבהם. התרגלנו בתקופה המודרנית לרוקן את הבית ולהפוך אותו למקום הרבה פחות משמעותי בחיי המשפחה החדשים, אימא כבר לא בבית חלק גדול מהזמן וכשהיא מגיעה היא צריכה להספיק לעשות דברים שבעבר, האימהות היו עושות בכל מהלך היום. 

נכון שמצאנו אינספור קיצורי דרך כדי לייעל את החיים, בעיקר בבית, אבל גם יצרנו מצב שהוא ברוב הבתים, די מלחיץ ופחות משאיר מקום לאינטראקציה משפחתית חשובה. זה יצר מצב שילדים שגדלים בצורה כזאת, לא מתפתחות אצלם יכולות הקשבה, אמפתיה, קשר בין אישי ויכולות חברתיות. 

אם שאלתם למה הדור הזה של הילדים צמוד למסכים, אז קיבלתם את התשובה – המסך מספק להם (ולהגיד את האמת, גם לנו) מקור כמעט בלתי נדלה של יחס ותשומת לב שבעידן שאנחנו חיים בו הפכו להיות מצרך נדרש ושאנחנו כבר לא מקבלים באופן טבעי בבית. כמנחה הורים, אני רואה כמה קשה לפתח מחדש את השריר הזה אצל ההורים, כמה אימון נדרש ליצור מצבים, שבימים שאני זוכר מילדותי, היו חלק משגרת החיים המשפחתית.

אני חושב שהווירוס נתן לנו הזדמנות פז לקחת את הצעד הזה ל"אחור". אם המסכים לא היו מעוורים לנו את כל החושים, היינו היום כבר יכולים לחזור לאותם הקשרים ששכחנו. אולי הטבע יסדר לנו איזשהו "וירוס" שינתק אותנו סופית מהמכשירים. קשה לנו לדמיין עולם לא "מתוקשר" שבו אין לנו גישה לאינטרנט ואנחנו לא יכולים בכל רגע נתון "להתחבר" לטלוויזיה למרתון סדרות שמספקות את העולם הרגשי שלנו בצורה כל כך מזוויעה. לפעמים אני חושב, שכמו שהקורונה באה להחזיר אותנו הביתה, יגיע משהו שיחזיר אותנו לעצמנו ויחייב אותנו להתקשר אחד לשני והכי חשוב, לילדים שלנו, שוב.

אני רואה כמה הילדים שלי זקוקים לזה. אני עשיתי את אותן הטעויות כמו כולם והילדים כבר "גדולים" אבל כשאני שואל אותם מה הם מעדיפים לעשות כשאנחנו נפגשים לכמה שעות יקרות, הם בדרך כלל בוחרים בלשבת ביחד ולהקדיש קצת מקום ליצירת קרבה ולספר ולהתייעץ ולהעלות שאלות שכולנו מתחבטים בהן, כי כמו שכבר נאמר כאן, אנחנו הכי צריכים יחס.

הכוחות הפוליטיים "שופכים" הרבה כסף ואגו לשדה המשבר שפוקד אותנו. האנשים רבים ביניהם על האמונה מניין תגיע הישועה – מההנהגה הנוכחית, מהנהגה חזקה, מהנהגה נקיה, מהנהגה שתחליף את הנוכחית או לחילופין מגאולה דתית. האדם מונע מתפיסות חברתיות, פסיכולוגיות שהוא חונך להן. הוא מכיר את צורת ההנהגה הפוליטית או הדתית. הייאוש מתפשט בעולם בעקבות משבר הקורונה, לא רואים סוף למצב, בני האדם חסרי אונים מול מהלכים פוליטיים שהביאו רבים לאיבוד מקור פרנסתם, לאיבוד הטעם שהיה להם בחיים מהעדר טיסות לחו"ל, העדר צרכנות והעדר בילויים. הייאוש מהנהגה שלא מביאה פתרונות למשבר מוביל את האנשים לצאת לרחובות בצורות שונות ובארצות שונות. 

יש שיטה שמדברת על כוח טבע אחד שמניע את כל העולם, כח טבע שכל כוונתו להוביל את העולם לטובת כולם לחיים של צדק על פני האדמה. כח הטבע הזה הביא את העולם משיא האגו שהתפתח למשבר הקורונה כדי להובילו לעצירה, להתבוננות פנימית, להבנה שחיינו עד משבר הקורונה היו חיים של אגו, של ניצול, של כל 'דאלים גבר', של חונטה שלטת בעולם המנצלת את כל היתר. אותה שיטה מדברת על כך שכוח הטבע הזה הוא כמו הורים טובים שמחנכים את ילדיהם, נותנים להם להתנסות כדי שמתוך ניסיון אישי יגיעו לתובנות ולהבנות ומתוך כך יתפתחו לאנשים מודעים ותורמים. השיטה הזו לא מאמינה שהפתרון יגיע מהנהגה פוליטית או דתית. 

לפי אותה שיטה כח הטבע שמפעיל את הטבע כולו וגם את האנושות שהיא חלק מהטבע, הביא אותנו ממקום של אגו ורצון גדול של בני אדם לעצמם גם אם זה על חשבון האחר, למשבר הקורונה. זאת כדי שנתבונן במה שקורה. כדי שנסיק מסקנות אישיות וכלליות. כדי שנראה איך הקורונה "מכה" בכל העולם, שנבין שכולנו בסירה אחת. הוא מראה לנו שיש פה חוקיות וכאשר היא מופרית ע"י בני האדם הכח הזה בא ליישר את האנושות שתתחיל להתאים עצמה לכח ההרמוני של הטבע ולגלות ערבות הדדית עם כל הטבע הקיים..

זה הזמן להתבונן במשבר הקורונה, לשאול שאלות לגבי מי אנחנו בני האדם ולאן אמורות פנינו – להתחיל לעבוד על תיקון חברתי גלובלי, על ערבות הדדית בעולם כולו. זה הזמן לגרום נחת רוח לכוח הטבע, כמו להורים טובים שמחנכים את ילדיהם גאים ורווים נחת כשילדיהם לומדים מהמצבים השונים, משפרים ומשתפרים ולא מצפים שכוחות פוליטיים או דתיים יביאו פתרונות למצבים.

אם מישהו היה אומר לי לפני מספר שנים שאני אלמד את חכמת הקבלה, סביר להניח שהייתי חושבת שאותו אדם נפל על הראש. מה לי ולכל הסרטים האדומים האלו? אנשים מאמינים, סביר להניח דתיים ועוד דתיים קיצוניים. לברוח, וכמה שיותר רחוק, כך יותר בטוח. 

אך מה לעשות, שאלות על החיים תמיד היו. תחושה שיש כאן משהו מעבר לחמשת החושים היבשים חייב להיות. אז גם היו חיפושים בכל מיני מקומות. כמה שיותר רחוקים, בטוח, יביאו אותי לאמת הרבה יותר מהר. אז מצאתי את עצמי, כמו רבים וטובים, באשרמים למיניהם, מנזרים אי שם, ביקורים אצל פסיכולוגים, יוגה לנשמה, מדיטציה להירגע, שיחות על החיים עד לשעות הבוקר המאוד מוקדמות אבל…

תשובה מספקת לא קיבלתי! 

וכך, עברו להן השנים, וכמו רבים וטובים החיים הגשמיים סוחפים אותך מכאן לשם עד שלא במקרה, מצאתי את עצמי מגיעה ללימודי הקבלה, שנתיים לאחר שבעלי התחיל ללמוד. מיותר לציין שהשקיע רבות בדיבורים על הלימודים, ניסה לשכנע אותי ללכת ללמוד. שיחות היו רבות אך מאד מרגיזות עבורי. לא יכולתי לשמוע, ולא רציתי לשמוע וכל מה שדיבר היה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה. 

קשה להסביר, אך אחרי שנתיים שבעלי למד, ואחרי אין סוף שיחות ושכנועים משהו בו החל להשתנות. משהו הפך את המילים הריקות למעשים שלא ניתן להתעלם מהם. כאילו לקחו אותו והפכו אותו לאדם דואג יותר, אוהב יותר, קשוב יותר לצרכי הבית, ממש הבעל והאבא שכל אחת חולמת לזכות בו. 

מה קרה כאן בעצם? בטוח שלא נס, ובטח ובטח לא איזה קסם רגעי. 

לאחר שראיתי שהדיבורים הפכו למעשים נרשמתי בעצמי ללימודים וגיליתי! גיליתי למעשה מה שכל אחד יכול לגלות. גיליתי דרך מופלאה שמדברת לכל אחד באשר הוא, איך להגיע לאיזון עם העולם שסובב אותנו. לגלות את חוקי הטבע שמנהלים למעשה את כל המציאות בה אנו חיים. גיליתי את הטבע האגואיסטי שלנו, ואיך אנחנו חיים בתוך בועה המבוססת על ניצול, תחרות, והרבה שנאה. זה נוגד לגמרי את חוק הטבע שכולו אהבה והרמוניה מושלמת. 

גיליתי אנשים מופלאים, משפחה אמיתית של המון אחים ואחיות מכל העולם כולו, שלומדים כל יום ביחד את הסודות המופלאים של החיים. והדבר הכי נפלא הוא שכל אחד יכול ללמוד. כל אחד שמתעוררות בו שאלות על משמעות החיים, על הידיעה שמשהו הרבה יותר גדול קיים פה בינינו מאשר החיים הגשמיים והכל כך תובעניים. 

עסקים רבים מגלגלים בין המחלקות השונות מידע רב, חלק מהמידע הינו מידע טכני כמו עיצוב מוצר, קבלת חוות דעת מפיילוט משתמשים או נתונים פיננסים. אך כיום ישנם נתונים שיכולים לחסוך המון כסף או לגרום לחברה להרוויח יותר מהרבעונים הקודמים. למידע זה אפשר לקרוא טיוב נתונים עסקי ובעשור האחרון הוא נחשב לחלק מאוד קריטי במידע שחברה צריכה להחזיק, אבל מזה טיוב נתונים עסקי? כל זה במאמר הבא.

איך עושים את זה? כיום את רוב איסוף המידע עבור טיוב נתונים עושות רוב החברות על ידי טלמרקטינג, כך שהן מתקשרות אל לקוחות אשר ביצעו מהן רכישה או קיבלו מהן שירות ושואלות בנוגע לאיכות השירות או המוצר. יחד עם טלמרקטינג ושיחות טלפון יזומות, שיטה נוספת לאיסוף טיוב מידע הוא על ידי שליחת הודעות משוב שונות ללקוחות.

מה עושים עם זה?

טיוב נתונים עסקי יכול להיות רלוונטי כמעט לכל עסק, החל מבית קפה הקטן בשכונה ועד לחברת הייטק שמייצרת את הגאדג'ט הבא. בעזרת טיוב נתונים עסקי תוכלו לקבל איזה שהוא פרספקטיבה שונה בנוגע למוצר שלכם או לשירות שאתם מוכרים, מכיוון שלא פעם משובים אשר נשלחים כחלק מטיוב נתונים עסקי עוזרים בשיפור מוצרים או שירות.

שימושים אסורים

יחד עם בסיסי הנתונים שהפכו להיות חלק קריטי מהחברות, נוצרו עוד ועוד חברות אשר מציעות טיוב נתונים עסקי כאשר הן אוספות נתונים בשלל דרכים ולא תמיד מודיעים ללקוחות כי צורפו למאגר מידע כזה או אחר,  דבר  שהוליד את חוק "הספאם". חוק זה מונע מחברות מידע או לטלמרקטינג לחלוק מידע או למכור מידע אודות לקוחות בכל צורה. החוק בעצם מאשר כי לקוחות אשר יעשה שימוש במידע עליהם יצטרכו לדעת כי נוספו למאגר מידע, או לקבל איזה שהוא עדכון כי נעשה או יעשה שימוש במידע הזה.

סיכום – רוב החברות המערביות כיום משקיעות לא מעט כסף בנוגע לטיוב נתונים עסקי, ועל פי לא מעט מחקרים השווי הכספי לנתונים מהסוג הזה הוא גבוהה ויכול לגרום להתייעלות ולהתפתחות החברה.

אני מקנאה בדתיים, כי הבורא מלווה אותם לכל מקום, גם בחתונות מלאות קורונה. אדם לא יכול לפנות לבורא אם אין לו הרגשה שהוא קיים. אי אפשר להשיג את הבורא אם אין מקום בו הוא מתגלה. זו התגלית שלי לשנת 2020. פיניתי מקום בלב להשגחה עליונה. לא עשיתי את זה כי הצטרכתי ממנו משהו, חס ושלום. פשוט הבנתי שבורא יכול להתגלות דרך חיבור בין אנשים ולא דרך בקשות או התחננויות על רשימת משאלות שלא התממשה. מצד שני אולי זה מה שמעורר אנטישמיות כלפיהם.

השתתפתי בניסוי שהתחלק לקבוצות בנות עשרה אנשים בכל קבוצה. הקבוצות התבקשו לנסות ולהתמיד בפעולות פשוטות של חיבור ולצמצם אפשרות למשחקי אגו בתוך הקבוצה בשלב הראשון. בקשה פשוטה זו הובילה לתובנות של עד כמה זה קשה לקחת חלק במשהו שהאגו שלך לא יכול להטיל בו את חותמו. בהדרגה התחילה להתהוות הרגשה בקבוצה שמשהו חסר לנו שם כדי שנבין את התכלית, את המטרה אליה אנו צועדים. היה קשה לקרוא לתכלית הזו בורא, משום שכל חברי הקבוצה, ללא יוצא מהכלל, חילוניים, אבל הבנו והסכמנו בינינו שבלי בורא אין טעם להמשיך בניסוי. 

השלב הבא אליו צעדנו היה להאמין שהישגים בחיבור שיושגו בקבוצה הזו ישפיעו על המעגלים הסובבים אותנו, ועל אלו הסובבים אותם, כך שהשכר על פעולת החיבור בינינו הפך להיות ממשי והמאמץ הכרוך בכך הפך להיות כדאי. הקורונה שהצטרפה אלינו בחודש מרץ 2020 דווקא הוסיפה ליכולת שלי לזהות את עצמי כחלק ממערכת כוללת ולהכיר בקיומו של בורא, של מערכת אדם הקרובה לתפיסת נוכחות של כוח עליון. ההבנה הזו שקיימת מערכת שלמה המורכבת מהרבה אנשים הפועלים בתוך המכונה הזו מבלי להבין את תפקידם, ממריצה אותי להמשיך לפעול בה עד שהמנגנון יזהה את עצמו ויתחיל לכוון את פעולותיו לכיוון הרצוי. אילו סימנים תוכל לתת לי שנת 2021 כדי שאדע שהתחלנו לצעוד לכיוון הנכון? לא יודעת בינתיים, אבל בטוחה שכשהחברה האנושית תתחיל לאותת אל הכיוון הנכון, נרגיש זאת כולנו.

האם העובר שלי בסדר? לא הרגשתי אותו זז כבר חצי שעה. בבדיקות הסקר שעשיתי יצא שיש סיכוי של 1:1,000 שהעובר יחלה בתסמונת דאון. הרופא אמר שזה נתון נורמלי לחלוטין, זוהי רק סטטיסטיקה ובגלל הגיל שלי זה הנתון, אבל 1:1,000? אני לא מצליחה להפסיק לדאוג וגם זה מדאיג אותי כי בטח כל הדאגה הזו לא תורמת לעובר. ומה אם אני עושה לו נזק? אבל אני לא מצליחה להפסיק. מה עושים???

אין אמא שלא דואגת. זה חלק מהמהות שלנו. הדאגה הופכת להיות בעיה ברגע שהיא מתחילה להשפיע על חיי היום יום. חרדה בתקופת ההיריון היא תופעה שכיחה בקרב נשים, בעיקר בתקופת ההיריון הראשון אך יש גם מצבים של הריון שני או שלישי שהאם עלולה לפתע לחוות חרדות הריון. רמות חרדה גבוהות במהלך ההיריון קשורות בדרך כלל לסיכון להתפתחות לא תקינה של העובר, חשש ממצבים מורכבים כגון רעלת הריון, לידה מוקדמת או משקל לידה נמוך.

הנה כמה טיפים להתמודדות עם חרדה במהלך ההריון:

1)  דברי על זה

שתפי את תחושותיך ומחשבותייך. חשוב לספר ולשתף אדם קרוב, חבר משפחה או אפילו את הרופא שלך. ישנם סוגי טיפול שונים שהרופא יכול להציע או להפנות אותך למטפל המתמחה בסיוע לנשים בחרדת הריון.

2) פעילות ספורטיבית

פעילויות ספורטיביות הן פתרון נפלא להפגת מתח וחרדה. פעילות גופנית משחררת בגוף חומר הנקרא אנדורפינים ואלו מתנהגים כמו משככי כאבים טבעיים במח. הם מרגיעים ומפיגים תחושות קשות. הליכה של שעה מחוץ לבית יכולה לעשות פלאים לנפש.

3) ידע זה כוח

אם החרדה שלך קשורה ללידה עצמה מומלץ להירשם לקורס הכנה ללידה. כמובן שהמציאות שונה מכל חדר כיתה סטרילי אבל הידיעה על כל שלבי הלידה, האפשרויות והפתרונות יכולים להפיג חששות לא מציאותיים.

והכי חשוב – זכרי שחרדה במהלך ההריון היא דבר שכיח. את לא לבד. אומנם התופעות הן אינדיבידואליות בין אחת לשנייה אבל העיקרון מאוד זהה – פחד מהלא נודע. הקלי על עצמך בכך שתתייחסי לתופעה כמצב הדורש טיפול או תשומת לב. רגשות אשמה, הלקאה עצמית או כל רגש שלילי כזה או אחר כלפי עצמך לא יועיל. ככל שתפני לעזרה מוקדם יותר תוכלי להשיג שקט נפשי לבריאותך ולבריאות התינוק שלך.