חינוך משתנה בעידן החדש

כמו כל דבר בחיים, הווירוס החדש ש"נפל" עלינו בשנת 2020 יצר עבורנו מציאות חדשה בהמון תחומים, חינוך הוא אחד המשמעותיים שבהם. התרגלנו בתקופה המודרנית לרוקן את הבית ולהפוך אותו למקום הרבה פחות משמעותי בחיי המשפחה החדשים, אימא כבר לא בבית חלק גדול מהזמן וכשהיא מגיעה היא צריכה להספיק לעשות דברים שבעבר, האימהות היו עושות בכל מהלך היום. 

נכון שמצאנו אינספור קיצורי דרך כדי לייעל את החיים, בעיקר בבית, אבל גם יצרנו מצב שהוא ברוב הבתים, די מלחיץ ופחות משאיר מקום לאינטראקציה משפחתית חשובה. זה יצר מצב שילדים שגדלים בצורה כזאת, לא מתפתחות אצלם יכולות הקשבה, אמפתיה, קשר בין אישי ויכולות חברתיות. 

אם שאלתם למה הדור הזה של הילדים צמוד למסכים, אז קיבלתם את התשובה – המסך מספק להם (ולהגיד את האמת, גם לנו) מקור כמעט בלתי נדלה של יחס ותשומת לב שבעידן שאנחנו חיים בו הפכו להיות מצרך נדרש ושאנחנו כבר לא מקבלים באופן טבעי בבית. כמנחה הורים, אני רואה כמה קשה לפתח מחדש את השריר הזה אצל ההורים, כמה אימון נדרש ליצור מצבים, שבימים שאני זוכר מילדותי, היו חלק משגרת החיים המשפחתית.

"למה הדור הזה של הילדים צמוד למסכים"

אני חושב שהווירוס נתן לנו הזדמנות פז לקחת את הצעד הזה ל"אחור". אם המסכים לא היו מעוורים לנו את כל החושים, היינו היום כבר יכולים לחזור לאותם הקשרים ששכחנו. אולי הטבע יסדר לנו איזשהו "וירוס" שינתק אותנו סופית מהמכשירים. קשה לנו לדמיין עולם לא "מתוקשר" שבו אין לנו גישה לאינטרנט ואנחנו לא יכולים בכל רגע נתון "להתחבר" לטלוויזיה למרתון סדרות שמספקות את העולם הרגשי שלנו בצורה כל כך מזוויעה. לפעמים אני חושב, שכמו שהקורונה באה להחזיר אותנו הביתה, יגיע משהו שיחזיר אותנו לעצמנו ויחייב אותנו להתקשר אחד לשני והכי חשוב, לילדים שלנו, שוב.

אני רואה כמה הילדים שלי זקוקים לזה. אני עשיתי את אותן הטעויות כמו כולם והילדים כבר "גדולים" אבל כשאני שואל אותם מה הם מעדיפים לעשות כשאנחנו נפגשים לכמה שעות יקרות, הם בדרך כלל בוחרים בלשבת ביחד ולהקדיש קצת מקום ליצירת קרבה ולספר ולהתייעץ ולהעלות שאלות שכולנו מתחבטים בהן, כי כמו שכבר נאמר כאן, אנחנו הכי צריכים יחס.