ספרים

פעם הייתי "תולעת ספרים". אני זוכרת מילדותי את הסדרה של "חסמבה". המון ספרונים קטנים, כל ספרון – פרק אחר. ממש אהבתי את זה ובאופן כללי, אהבתי לקרוא וקראתי הרבה.

פעם הייתי תולעת ספרים

אני זוכרת גם כשהייתי כבר גדולה, בשנות העשרים-שלושים לחיי (עדיין רווקה ו"מחפשת את עצמי"), היית קוראת הרבה ספרים של התפתחות אישית/פנימית… במיוחד זוכרת שאהבתי את הספרים של הסופר פאולו קואלו, היה כותב ספרים כאלו מרתקים עם תובנות על החיים. הייתי ממש "שותה" את הספרים האלו. עוקבת אחרי חנויות הספרים וקולטת ישר כל ספר חדש שלו שיצא, וקונה. קוראת בשקיקה, לפעמים בערב אחד מסיימת ספר.

זוכרת שהייתה לי מנורת לילה על הקיר ליד המיטה שלי בבית הורי, ותמיד הייתי קוראת לפני השינה. היום כבר הרבה זמן שאין לי כזו מנורת לילה ליד המיטה. היום, כאימא לילד צעיר בין 5.5, כשהולכת לישון, כבר לא נשארים לי כוחות לקרוא, אם כבר לוקחת ספר ליד, אחרי שנזכרתי והלכתי להביא את משקפי הקריאה שבלעדיהם כבר לא יכולה לקרוא מקרוב, קוראת כמה משפטים וצונחת לשינה…:)

וגם באופן כללי, נראה לי שיותר קשר לי לקרוא מפעם. איכשהו נהיה כמו יותר הפרעת קשב כזו… קשה להתרכז, המוח מתרוצץ לכל הכיוונים, פתאום לשים הכל בצד ורק להתרכז בספר.. זה כבר לא בא בקלות כמו פעם!

החיים נהיו הרבה יותר עמוסים ואינטנסיביים מפעם, יש פחות רגיעה פנימית. בשביל שתחזור כזו רגיעה לקרוא ספר, צריכה נראה לי כמה ימים להיות מנותקת מהשגרה, לבד באיזה טבע כזה מסביבי, ובטח רק אחרי איזה כמה ימים כאלו, אתחיל להשתוות עם האנרגיה הנינוחה שמסביבי ואצליח לקחת ספר ולקרוא…….בכל אופן, לאחרונה בא לי שוב לשים מנורת לילה ליד המיטה… אולי בזכות זה אצליח כן קצת לקרוא לפני השינה, אפילו ממש קצת, לקרוא משהו שהיום מעניין לי בחיים לקרוא.. זוגיות, הורות….
הרהורים שכאלו…. מתישהו זה בטח יקרה, עם הגיע רצון כזה…  ☺